חשבון פתוח

גל רויטשטיין סובל מפוסט טראומה מורכבת שנגרמה בגין שירותו הצבאי. השלכותיה הקשות נוכחות בכל רגע ורגע בחייו. גל אינו מוותר. הוא בוחר בחיים

על פי הסטטיסטיקה הבינלאומית כ-22% מכלל המשתתפים בפעילות צבאית קרבית סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). במדינה ישראל הממוצע הוא כ-18%, רק כ-4% מהפונים למשרד הביטחון בנושא פוסט-טראומה הוכרו כפוסט טראומטיים. גל אינו אחד מהם

בזמן שירותו הצבאי נחשף פעמיים לאירועים טראומטיים. בפעם הראשונה – בעת שהיה חייל בשירות סדיר (1999), בפעם השניה – בזמן מלחמת לבנון השניה (2006). הסימפטומים הפוסט-טראומטיים הופיעו מיד לאחר שירותו הצבאי אך לא אובחנו כ- PTSD.  גל חש אבוד וחסר אונים, ללא מענה מותאם לקשייו, וברח מהארץ להולנד. עקב עזיבתו את הארץ במהלך שיקומו, משרד הביטחון סגר את התיק ועד היום מתעלם ממנו

רק בשנת 2010 הוכר כסובל מפוסט-טראומה על ידי משרד הבריאות

בהולנד נחשף גל לטיפול באמצעות בעלי חיים – הטיפול שהחזיר לו את חייו. בגופו ובנפשו חווה את השפעתו המיטיבה של כלב השירות הצמוד אליו. במרצו המתפרץ החליט להקים את עמותת צליל מית"ר. העמותה מטפלת בבעלי מוגבלויות מסוגים שונים, באמצעות כלבי שירות מאומנים, ופועלת להרחבת ההכרה בכלי טיפולי זה בתהליך השיקום של המטופלים

עבור גל זוהי משימת חיים, מלחמה יומיומית לשיפור איכות חייהם של בעלי מוגבלויות. העשייה האינטנסיבית למען הזולת משכיחה את כאבי הגוף והנפש שאינם מרפים לרגע, והנתינה כדרך חיים, מכניסה משמעות לחייו של גל